מתי המועד הטוב יותר לעשייה?
אם היית רוצה שיהיה לך בגינה עץ גדול מאד שייתן צל בקיץ – מתי המועד הכי טוב לשתול אותו?
התשובה הנכונה לגבי המועד הטוב ביותר לשתילת אותו עץ היא: לפני 50 שנה.
אבל אם לא שתלת את העץ הזה אז, מהו המועד השני הטוב ביותר לשתילת העץ?
המועד הזה הוא עכשיו.
אם כך, מהו המועד הטוב ביותר כדי לוודא שבשנה הקרובה לא נגיע רק לפסגות בהן כבר היינו ורק למטרות אותן כבר השגנו תחת אותה תקרת זכוכית מוכרת ומתסכלת?
עניתם נכון – המועד הזה הוא עכשיו!
כולנו מכירים את המושגים הנפוצים "תוכנית עבודה" או "תוכנית עסקית", ואם נודה על האמת רק בודדים באמת עצרו להכין אחת כזו, פרקטית וישימה שבאמת תביא אותם בשנה הקרובה ליעדים חדשים.
הסוד מאחורי הגעה ליעדים חדשים משמעותיים לא קשור למוצר או השירות שלנו, לשוק או למתחרים. זה תירוץ נחמד, טעות נפוצה וסיבה שנשמעת הגיונית, אבל לא בגלל זה אנחנו לא מגיעים להגשמת מטרותינו. האמת, שכמו כל דבר אחר הקשור בצמיחה בעולם, הסיבה העיקרית היא פנימית ולא חיצונית. במילים אחרות, גם אם היינו מסודרים והכנו תוכנית לשנה הקרובה, זה עדיין לא מבטיח שבוודאות נגיע ליעדים החדשים. מדוע?
כי חסרה לנו "תוכנית ויתורים", ואני מהמר שעד היום לא שמעתם על תוכנית כזו.
כדי להבין את חשיבותה ומשמעותה צריך קודם כל להכיר קצת יותר לעומק את "הקופסה" הפרטית שלנו. "הקופסה" שלנו היא הישרדותית בכל הווייתה, מה שאומר שהנטייה שלה הוא לשמור על הקיים, על האתמול. אם אתמול קמתי ואני נושם ושורד, אז עדיף שגם היום אעשה מה שעשיתי אתמול, כי עובדה – זה השאיר אותי בחיים. ברירת המחדל שלנו, של המערכת הקיומית האנושית ההישרדותית, היא להשאיר אותנו בהרגלי האתמול. אותה "קופסה" היא כל כך מתוחכמת בשמירה עלינו מפני שינויים, שהיא אלופה בזה שנהיה בטוחים שהפעם הצלחנו לשנות, רק היא יודעת שזו הסוואה ובלוף אחד גדול, ואנחנו נגלה את זה מאוחר מדי.
בגלל המנגנון הזה שלנו, נוצר עולם "תוכניות העבודה".
בסופו של דבר "תוכניות עבודה" הן תרגיל בפסיכולוגיה, שנועד לשמור עלינו מפני ההרגלים של עצמנו. התוכנית שומרת עלי מפני העשייה האוטומטית ההישרדותית.
העניין השני אותו אנחנו צריכים להכיר הוא "חוק המיקוד".
בכדי לשנות, בכדי לפרוץ, בכדי להגיע למחוזות חדשים צריך להתמקד. את זה כולנו יודעים, נכון?
מה שרובנו פחות מכירים הוא צידו השני של המטבע, נשמתו התאומה של המיקוד – "הקרבה" (מלשון קורבן). מיקוד לא מתקיים בלי הקרבה, צריך "לכאוב" לי כי זה לא ויתור קל. אני מוותר על משהו שמאד חשוב לי, עבור משהו שהרבה יותר חשוב לי כרגע.
במילים אחרות אם אין תוכנית ויתור והקרבה, לא יהיה מיקוד, לא יהיה שינוי, ולא תהיה פריצת תקרת הזכוכית העסקית והאישית שלנו.
כל העסקים בעולם נמדדים עפ"י אותו קנה מידה, אותו מדד מצוינות אוניברסלי אולטימטיבי: זמן פנוי וכסף פנוי.
בשביל לייצר יותר זמן פנוי וכסף פנוי חייבים להתמקד, ובשביל להתמקד, חייבים תוכנית ויתורים.
רוצים עוד הוכחה?
המילה "ויתור" מורכבת מ ו' החיבור + יִתּוּר.
יִתּוּר = הפיכת דבר מה ללא נחוץ.
שורש י-ת-ר שהוא גם שורש המילה יותר…
במילים אחרות ויתור = יותר.
"חצי מלדעת מה אתה רוצה, הוא להבין על מה אתה מוכן לוותר".
באופן אישי, כל קפיצות המדרגה העסקיות והאישיות שעשיתי בשנים האחרונות הן בזכות תוכניות הוויתורים שלי. ונכון, ההקרבה מבחירה מודעת עדיין כואבת, אבל תחושת הסיפוק, ההישג והתוצאות האישיות והעסקיות, שוות יותר מהכל.
גם המנהלים והיזמים שאני מלווה חווים יומיום את ההקרבה המתלווה למיקוד. עבורם, תוכנית ויתורים היא כבר חלק בלתי נפרד מתוכנית העבודה, חלק בלתי נפרד מהצמיחה, והיא בעצם המרכיב הסודי שבדרך להצלחה.
על מה אתם מכונים לוותר? את מה אתם מוכנים ל"הקריב" כדי להצליח יותר בשנה הקרובה?
